שלום כתה א'!

שלום כתה א'!
איזו התרגשות להורים!
הילד שנולד רק אתמול שם את הילקוט על הכתפיים והולך לכתה א'!
ואין זו התרגשות רק להורה. גם הילד מתרגש, כי לא מפסיקים להגיד לו "אתה כבר גדול, תיכף תתחיל את כתה א'," והוא לא באמת יודע למה לצפות.
המעבר לכיתה א' הוא מהמעברים הגדולים והמשמעותיים בחיים של הילד הצעיר. מהגן שבו ברוב שעות היום הוא משחק וחופשי לדבר ולפטפט ולעבור מפינה לפינה ומחבר לחבר, להימצאות במסגרת "של הגדולים", בכיתת הלימוד, והדרישות ממנו כאן הן כמו מה"גדולים". להקשיב, לבצע משימות, להתאפק ולא לדבר, לשבת במקום אחד במשך זמן רב. וההפסקות הן קצרות, אין משחקי חצר והפעמון קובע את סדר היום.
מה נדרש מילד בן 6 בבואו בשערי בית הספר? אלי זוהר ניב בכתבתה: "שלום כיתה א'" (ידיעות אחרונות, 28.7.2013) מדברת על בשלות של הילד, אך גם על מוכנות. ואין הכוונה להכין את הילד בכך שיכיר את האותיות ויבצע עבודה בחוברת מוכנות לכיתה א'. הכוונה היא למיומנויות בתחומים השונים: התחום הפיזי- מוטורי כציור, גזירה, ותיאום עין-יד. התחום השכלי הכולל בתוכו כישורי שפה וחשבון. היכולת לשיים דברים בסביבתו, לבטא את דעתו במשפט מורכב, להכיר אוצר מילים, להבחין במכנה משותף וזיהוי היוצא דופן, מיון לפי גודל, צבע ושימוש, הבנה של מושגים שווה, שונה ודומה, ושל יחסי גודל, וכן התמצאות במרחב, מעל-מתחת, לפני-אחרי. אף התחום החברתי חשוב, על הילד לזהות מצבים חברתיים, לדעת לקבל חוקים במשחקים, לחכות בתור ולוותר ואף לקבל מרות של מבוגרים ולדעת לבקש עזרה ממבוגר כשיצטרך.  ואסור להזניח את התחום הרגשי, בבית הספר הילד יצטרך להתמודד עם תסכולים ולדעת לדחות סיפוקים, ילד שיגיע בתחושה של עצמאות ובגרות, יחוש שהוא יכול לדאוג לעצמו.
לא כל הילדים מגיעים לבית הספר עם המיומנויות הללו. מניסיוני אני יודעת שהשוני בין הגוזלים הצעירים שאני מקבלת לכיתה א' הוא עצום, כל ילד נמצא במקום אחר על פני הסקלה של המיומנויות.
ביום הראשון הם נרגשים מאוד, ההורים שמביאים אותם מודאגים ומעבירים אליהם גם מהתרגשותם. חשוב שההורים יחזקו את תחושות הילד ביכולתו ללמוד ולהצליח. שיקלו עליו את הפרידה בבוקר. כדאי שבימים האחרונים של החופש הילדים יתחילו לחזור לשגרת התעוררות מוקדמת בבוקר, לשגרת ארוחת בוקר והתלבשות עצמאית, שילכו עם ההורים בדרך לבית הספר ויכירו את בית הספר מבפנים. תחושת הידע של הילד תפחית את החשש מפני הבלתי- מוכר ותקל גם עליו את הפרידה מההורים בבוקר.
אנחנו מכינים את הדור הצעיר לקראת עולם שגם אנחנו לא לגמרי מכירים. השינויים בתקשורת, בעולם התעסוקה ובחיים של הצעירים והבוגרים שונים באופן דרמטי ממה שהכרנו לפני שנים מעטות. הילדים מכירים ומפעילים מכשירי טאץ' מגיל צעיר, הם יודעים ל"דפדף" במסכי המגע. ובכניסה לכתה א' זו ההזדמנות שלנו להחזיר אותם מעט למה שאנחנו מכירים ולגלות להם את הקסם של הספרים המוכרים והישנים.
וקוריוז קטן: אתמול פגשתי את תלמידי הצעירים אותם אתחיל ללמד מחר. אחד מהם אמר שהוא לא אוהב ספרים "כי הם לא עושים שום דבר". מקווה שאצליח לשכנע אותו שזה לא באמת נכון.
הורים יקרים! אל דאגה, מחר אחרי שתלכו, אני כבר אעשה את העבודה, אשיר עם ילדיכם, אחבק כשיתרגשו, אנגב דמעה שתחמוק מהעין (שלהם ושלי!), אדביק חייכן, אסמן "וי" ובהרבה התרגשות ואומץ אתחיל את כתה א'. ובלי שתספיקו לסובב את הראש, כבר נראה כיצד הילד הצעיר שלכם ושלי, מתבגר, לומד לקרוא ולכתוב,
יודע חשבון, השנה תסתיים ונעלה לכתה ב'!
שלום כתה א'! ובהצלחה לכם ילדים יקרים שלי!

שלום כתה א'

יש ילדים / לאה גולדברג

יש בעולם כל מיני ילדים
יש אמיצים ויש נפחדים
יש עליזים ויש נרגזים
יש מהססים ויש המנסים
יש עצורים ויש פתוחים
יש שחוששים ויש שבטוחים
יש מהירים ויש איטיים
יש עצובים ויש צוחקים
ויש בידינו ציבור המורים
צרור מפתחות שפותחים וסוגרים
ועלינו להתאים בידע ובטחון
ללבו של כל ילד את המפתח הנכון.

מקורות:
שלום כתה א'- נעמי שמר- שרות מיקי קם ותיקי דיין http://www.youtube.com/watch?v=Lpqg3bT9zk0
יש ילדים - לאה גולדברג
שלום כתה א'? - אלי זוהר יניב - ידיעות אחרונות - 28.7.2013
כך תדעו: האם הילד בשל לעלות לכיתה א'? - אלי זוהר ניב,  http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4223353,00.html
שלום כתה א'- דן כנר http://www.youtube.com/watch?v=LWrtieWD5hE

למידה מרחוק בבית הספר היסודי

הכל התחיל מפגישה מקרית ברחוב.  פגשתי את אבא של הילה מטייל עם הכלבה ברחוב. את אבא של הילה אני מכירה מאז ששיר והילה, הבנות שלנו היו ביחד בגן. הן היו חברות טובות ובילו הרבה משעות אחה"צ ביחד. אח"כ הן היו בכתות מקבילות בבית הספר היסודי, בחטיבת הביניים ובתיכון. השנה הן בנות 25 – חצי יובל.  אבל כל זה לא חשוב לענייננו. בואו נחזור לפגישה המקרית שלי עם גדי. עמדנו ליד הגדר של בית הספר היסודי בשכונה. מה שלום הילדים? והאישה? והבעל? ואיך בעבודה? ואני תמיד מקטרת. אוהבת את המקצוע ואת התלמידים, אך מקטרת:  לילדים קשה לשבת בכיתה, הם לא מרוכזים, צפוף להם, אין להם מספיק עניין בלמידה....  ולגדי יש פתרון: מה הבעיה? הם צריכים ללמוד דרך המחשב! שיהיו רק שעתיים בבית הספר ואת כל הלמידה יעשו לבד בבית מול המחשב.

זה קודם כל גרם לי להתחיל לנאום ולהוציא את כל הידע שלי על למידה מרחוק. להכריז  שזה בלתי אפשרי  עבור הילדים הצעירים בבית הספר היסודי ובוודאי לילדים בכתות א-ב  אותם אני מלמדת, אך זה גם גרם לי להמשיך ולחשוב על האפשרות.

אז בואו ניזכר קודם כל מה היא למידה מרחוק.

גלשתי לבדוק בויקיפדיה וקבלתי את ההגדרה הבאה: "מערכת הוראה או למידה המקשרת בין מורה ותלמיד אשר אינם נמצאים באותו  מקום. בחלק מהמקרים פעילות התלמיד אינה מתבצעת בו זמנית (א-סינכרונית)  עם זו של המורה. ברוב המקרים, הלמידה העצמאית מחייבת את התלמיד ליטול עליו אחריות רבה יותר ולימוד עצמי רב יותר מזה המתבצע בלמידה פנים אל פנים מול המורה".

בדקתי גם מה היא ההיסטוריה של הלמידה מרחוק, וגיליתי שהיא מחולקת לשלושה דורות.

בדור הראשון, במאה התשע עשרה, הלמידה מרחוק סיפקה  "השכלה בכתב" לתלמידים שלא היו נגישים למרכזי למידה מסיבות גאוגרפיות או בשל לקות. למידה בעזרת חומר לימודי שהגיע לתלמידים ע"י הדואר הייתה נפוצה באנגליה, בארצות הברית וכן באוסטרליה ובניו- זילנד. למידה בדרך זו אפשרה לנשים, שבאותה תקופה ישבו בבית, ללמוד ולהרחיב את אופקיהן.

בדור השני, החל משנות ה-30 במאה העשרים, הלמידה מרחוק התבססה על שידורי הרדיו, על קלטות אודיו (שמע) ובהמשך גם על שידורי טלוויזיה  ועל קלטות וידאו. עדיין, חומרי הלמידה נשלחו בדואר, אך הם נתמכו גם ע"י אמצעי התקשורת האלקטרוניים.

בשני הדורות הראשונים של הלמידה מרחוק, הלמידה הייתה א-סינכרונית ובעיקר חד- כיוונית. המורה/ המרצה שלח או הקליט ושידר את החומר הנלמד, התלמיד- בביתו ובזמן הנוח לו, קרא או הקשיב באופן פסיבי ולמד באופן עצמאי. התלמיד ביצע מטלות ושלח אותן בחזרה למורה. לא הייתה אפשרות לשאול שאלות או ללמידת עמיתים.

בדור השלישי ובעקבות התפתחות מערכות התקשוב, הלמידה מרחוק התפתחה ומאפשרת למידה סינכרונית, המרצה יכול ללמד ובו בזמן יושבים תלמידיו בערים אחרות, או גם ביבשת אחרת ולומדים. טכנולוגיות התקשוב והלווין  מאפשרות לראות ולשמוע את המרצה, לקבל רשות דיבור מהמנחה, להביע דעה או לשאול שאלה, לענות על סקרים ושאלות שהמנחה מעלה, להתייחס לדברי תלמיד- עמית ועוד. את השיעורים ניתן להקליט והם זמינים לצפייה חוזרת ע"י התלמידים והמרצה. מערכות כאלה נפוצות כיום בארצות מפותחות ומתפתחות בעולם ומשרתות מיליוני תלמידים.
כיום הלמידה מרחוק מקובלת בהשתלמויות, גם בקורסים מקוונים במסגרת למידה לתארים מתקדמים וגם במסגרות           כ(Coursera) המציעה ללא עלות קורסים מקוונים מפי מרצים בכירים, ו-(MOOC (Massive Open Online Courses , בהם האוניברסיטאות מעלות קורסים פתוחים בחינם לסטודנטים ברחבי העולם.

ללמידה מרחוק יתרונות כמו שיש לה גם חסרונות. אמנה מספר יתרונות: הרבה סטודנטים יכולים ללמוד בו זמנית מאותו מרצה, הלמידה מרחוק מאפשרת גם למי שמתקשה להגיע לכיתה בגלל מגבלות מרחק, זמן או מגבלות פיזיות, להשתתף בלמידה. היא מאפשרת ללומד להתקדם בקצב שלו ולהחליט במה להתמקד, ומאפשרת לסגור פערים סוציאליים וחברתיים- גם מי שלא עומד בדרישות מוסד הלימודים או שאין לו כסף לממן את הלימודים יכול להיות תלמיד וירטואלי ולהרחיב את אופקיו. החסרונות העיקריים של הלמידה מרחוק הם קודם כל חברתיים: לתלמיד אין היכרות פנים אל פנים עם עמיתיו ללימודים ועם המרצה, כך הוא מפסיד את התמיכה החברתית ואת האינטראקציה הבינאישית התורמת ללמידה, המרצה מתקשה להכיר את תלמידיו כאשר הוא פוגש אותם רק דרך המחשב או דרך העבודות המוגשות, ההתמודדות עם הטכנולוגיה כמו גם תקלות טכנולוגיות בהעברת הקול או התמונה עלולים לפגוע בלמידה הסדירה, ובעיקר, הלמידה מרחוק דורשת מוטיבציה וכח רצון רב מצד הלומד. 

אם כך, הלמידה דרך המחשב מעניינת ומושכת את תשומת הלב של התלמיד. טכנולוגיות התקשוב נתנו דחיפה עצומה למערכות למידה מרחוק, ובכל זאת אני שואלת, האם למידה מרחוק מתאימה לכל אחד או לכל מקצוע?

אני רוצה לחזור להגדרה של למידה מרחוק ולהיזכר מה היא דורשת מן התלמידים - ברוב המקרים, הלמידה העצמאית מחייבת את התלמיד ליטול עליו אחריות רבה יותר ולימוד עצמי רב יותר מזה המתבצע בלמידה פנים אל פנים מול המורה. כדי ללמוד בבית, לבד, בלי שהמורה נוכח, יש צורך במשמעת עצמית, במוטיבציה ובכח רצון. על הלומד להישאר מרוכז בלימודים גם אם יש סביבו גירויים אטרקטיביים יותר, עליו להשקיע זמן ומאמץ בלהבין את החומר הנלמד. חשוב גם שהחומר הנלמד יהיה מחולק לקטעים קצרים וברורים, כדי להקל את הלמידה וההבנה.

האם לילדים הצעירים יש מבחינה פסיכולוגית את האפשרות ללמוד לבד?  האם הם יזכרו להיכנס לשיעור בשעה המתאימה? ומה לגבי המיומנויות הבסיסיות שהתלמיד צריך לדעת כדי להפעיל את המחשב? האם תלמיד צעיר יוכל להתרכז וללמוד לבד? לכמה זמן? האם הם יבצעו את המטלות הלימודיות גם אם המורה לא יהיה כדי לעזור ולהדריך אותם, או אף "לאיים" עליהם בעונש? הרעיון של גדי – ההוא מתחילת הרשומה, היה שהתלמידים יהיו בבית הספר שעתיים ואח"כ ילמדו בבית. ומי ישגיח עליהם בהיותם בבית? בית הספר הרי נחשב לבייבי-סיטר הלאומי.

המחקר החינוכי בשנים האחרונות בוחן מודלים שונים של למידה והוראה מרחוק כדי לנצל את הטכנולוגיה בצורה מיטבית. אולי, אם יפותחו לומדות מתאימות ואטרקטיביות לתלמידים, אם בבית הספר יהיו התנאים הפיזיים למחשב נייד לכל תלמיד, עם אינטרנט מהיר וחזק, וימנעו תקלות טכניות, יתאפשר לנו לשלב גם את התלמידים הצעירים בלמידה זו. בינתיים, הם עדיין צריכים להגיע פיזית לבית הספר לשעות הלמידה וללמוד רוב הזמן בהדרכת ובהשגחת המורה באמצעות ספרים ומחברות.

ריאליטי באילת

אני בחופשה באילת, חוזרת מבילוי בטיילת, חצות, מדליקה טלוויזיה ו"נופלת" על סרט שלא התכוונתי לראות: "הנידונים למוות" . סרט מלא אקשן. 10 רוצחים - נידונים למוות שנעלמו מתאיהם, נזרקים לאי נידח אי שם באזור קו המשווה. האי מרושת במצלמות, לרגל של כל נידון למוות מוצמדת פצצה...  המטרה:  הישרדות! המנצח- מי שישאר בחיים!  אזהרה!  הסרט מכיל קטעים קשים לצפיה!!!! ראיתי אותו עד הרגע האחרון....

מיד אמרתי לילדים הפרטיים שלי, שזה כמו הסרט: "משחקי הרעב".  אבל זה היה אפילו יותר מזה! אם ב"משחקי הרעב" המשחק מתנהל ע"י מושלי המדינה אשר רוצים לספק שעשועים להמונים הנמקים בחיים קשים ועלובים, המשחק ב"נידונים למוות" מתנהל ע"י במאי מושחת ורודף בצע, מטרתו לצבור צופים משלמים "יותר מהצופים בסופר בול" , וזה דרך אגב מצליח לו, לקראת סוף המשחק רשומים 52 מיליון צופים משלמים באתר שלו.  חוץ מזה, הוא מסמן מראש את הרוצח החביב עליו (שהוא באמת "חלאת אדם"!) ובמהלך המשחק מצניח לו אמצעי לחימה שיסייעו לו לנצח. לגלות את הסוף? תשכחו מזה, מספיק שאומר שהסרט שטוף דם.

ולמה אני מספרת על הסרט הנורא הזה בבלוג הדן בענייני חינוך? הנושא שלי היום הוא ריאליטי.

כשלמדנו בסמסטר הראשון פסיכולוגיה התפתחותית עם המרצה, ד"ר הדס וייס, נוצר דיון בפורום על "מה קורה לילדים שלנו שאנחנו מתעדים כל היום וכל הזמן באמצעות המצלמות הזמינות לנו בכל מקום? איך זה משפיע עליהם בהמשך החיים?" הילדים הקטנטנים מתרגלים "לעשות פוזות" למצלמה, לראות מיד את התוצר, לפרסם אותו ב"תפוצת נאטו" לכל המכרים הקרובים והרחוקים, ולקבל תגובות מידיות, חיוביות ושליליות. דרך אגב, זוכרים את הימים בהם היו לנו מצלמות עם סרט הצילום? עד שהסרט לא הסתיים, אי אפשר לפתח את התמונה, צריך להגיע לחנות הצילום למסור את הסרט ולהגיע שוב כדי לקבל את התמונות....   אח, היו ימים.... דחיית סיפוקים....

ומה ההמשך של הצילום והתיעוד הבלתי פוסק? תכניות הריאליטי הממלאות את כל ערוצי הטלוויזיה, הישרדות, האח הגדול, המירוץ למיליון, ואפילו התכניות החינוכיות לכאורה, בית ספר למוסיקה, סופר נני, משפחה חורגת. הצופים רואים ונהנים, אך מה עובר על האנשים והילדים המצולמים? כיצד הם מגיבים כאשר חייהם הפרטיים מתפרסמים וכל אחד יכול להעיר להם ברחוב או בכיתה? אמא שהשתתפה ב"סופר נני" מספרת שכשהבת שלה בוכה ברחוב, אנשים אומרים לה: מה? לא למדת כלום אצל סופר נני? ילד שמשפחתו השתתפה ב"משפחה חורגת" סירב ללכת תקופה ארוכה לבית הספר מכיוון שהילדים לעגו לו והוא ירד בלימודים. ואפילו ילדים שהשתתפו בבית הספר למוסיקה שבה לכאורה אין הדחות ואין מנצחים, יש רק "מצטיינים", נפגעו והגיבו לא טוב, כאשר הם לא זכו, ומאחורי הקלעים היו מריבות בין ההורים...

אז ריאליטי, מספק את יצר המציצנות של בני האדם, איזה כייף לראות אנשים אחרים מתמודדים, מתקשים, רבים, מצליחים או מפסידים. אך מה עם המתמודדים עצמם שלתקופה מסויימת מוצאים את עצמם מפורסמים ו"על גג העולם" ולאחר 15 דקות התהילה מוצאים את עצמם אנונימיים ובלתי מבוקשים? איך הם מתמודדים פסיכולוגית עם הפרסום הרב ואח"כ עם ההיעלמות?

ואם אחזור לסרט שאיתו התחלתי. 52 מיליון בני אדם, שילמו כסף ונכנסו לאינטרנט לצפות כיצד 10 אנשים אחרים הורגים זה את זה. מה זה אומר עלינו בני האדם? אין לנו גבולות? המציצנות מנצחת את המוסריות? ואל תגידו לי שככה זה רק בסרטים. תראו כמה אנשים משלמים כסף ונרשמים כדי לצפות ב"אח הגדול" בערוץ 20? נכון ששם לא הורגים, אך כבר אמרו חכמינו "חיים ומוות ביד הלשון". דיירי הבית רבים ונחשפים בכל עליבותם. והמנחים לא עושים להם הנחות. אדם היוצא מ"הבית" מגלה שכל עם ישראל יודע עליו הרבה יותר מדי. איך ממשיכים לחיות אח"כ?

הנידונים למוות - טריילר - זהירות! תמונות קשות לצפייה!

הסכנה החדשה של החופש הגדול- האינטרנט.

לקראת החופש הגדול, שר החינוך, שי פירון הנחה את המורים לשמור על קשר עם תלמידיהם גם במהלך החופש הגדול.

דר' עופר רימון, מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד, מספר כי: מבדיקות שערכנו גילינו כי אין כמעט ילד שלא נתקל במשהו בלתי תקין ברשת- תמונות פוגעניות, התבטאות חריגה ועוד. ההמלצה להורים היא להציב את המחשב במרחב המשפחתי, ולא בחדר של הילד, כדי שיוכלו לעקוב אחרי מה שהילדים עושים במחשב, להתקין תוכנות פיקוח שיאפשרו להורים לעקוב אחרי ההיסטוריה של הגלישה ויותר מכל, לשוחח עם הילדים, להכיר את עולמם הוירטואלי ולברר מה הם עושים בו, האם הם יודעים איך להתנהג בזמן שהם גולשים? או בזמן שהם נתקלים בדברים שיוצרים בהם אי נוחות? ולעודד אותם לשתף את המבוגרים בזמן שהם מרגישים לא בנוח בעת הגלישה.

בניגוד לעבר, בו אסר משרד החינוך על עובדי ההוראה, להיות חברים של תלמידיהם ברשתות החברתיות, כיום משרד החינוך הבין את טעותו ומציע למורים ליצור קבוצות סגורות לתלמידיהם, בהן אפשר ללמוד ולשתף משימות לימודיות, אך גם ליצור קשרים חברתיים, ולפתח שיחות חברתיות בין התלמידים לבין עצמם ובין המורים. הרשת היא מקום שבו גם תלמידים שאינם חברותיים ביותר בחיים האמיתיים, יכולים למצוא את מקומם ולמצוא את הדרך ליצור קשרים ולשתף. הרשת החברתית היא מקום שבו גם תלמידים שיתביישו או לא ישתפו במסגרת הכיתה, יכולים להיפתח ולשתף בה.  הרשת היא גם מקום בו המורה יכול בקלות ליצור קשר עם תלמידיו בזמן החופשה, מבלי שידרש ממנו מאמץ רב מדי.

מהנסיון של קבוצת התלמידים שלנו במסגרת התואר השני אני רואה בעיקר את הטוב. יש לנו שתי קבוצות, אחת משותפת עם המרצים והשניה היא רק של הסטודנטים. בקבוצה של המרצים, מתעדכנים בנושאים הקשורים ללימודים ולמרצים. משתפים בכלים חדשים, מגיבים לפרסומים שונים בנושאי הלימוד ומבקשים בקשות מהמרצים. אבל לא לדאוג, בקבוצה של הסטודנטים הפעילות רבה אף יותר. קודם כל, מתעדכנים על שינויי מערכת, מבררים אילו משימות צריך להכין לשיעורים השונים, מתכוננים ביחד למבחנים, מתלבטים בקשיים העולים במהלך הכנת משימות וכמובן, מקטרים על המרצים. ברור, שגם בשביל זה קיימת הקבוצה, לא כך? ובאמת, לעיתים קרובות אפשר לראות שבמסגרת הקבוצה ברשת, נשמע גם את אלה שבדרך כלל לא שומעים במסגרת הכיתה. האם זה בגלל שהמסך מפריד? יוצר איזשהו מסך? מאפשר אף לביישנים שבינינו להביע את דעתם, מבלי להסתכן?  יתכן.

ואם כך זה אצל מבוגרים כמונו, זה בוודאי נכון גם לגבי התלמידים הצעירים אשר מתקשים ליצור קשרים במסגרת הכיתה.

לדעתי, לפני שהמורה פותח קבוצה משותפת לו ולתלמידים, חשוב שיקבע איתם כללים להתנהלות נכונה ברשת. יש לדון עמם על חשיבות ההקפדה על הפרטיות, רצוי שילמדו  על התבטאות מכובדת ומכבדת,על העברת ביקורת בונה ולא פוגענית. יש לחשוב ביחד, אלו תמונות מתאימות להעלאה לרשת, לזכור לשים אותן תחת הגדרת פרטיות מתאימה ולזכור שאף פעם אין למסור פרטים מזהים על עצמך או על חברים.
חופשה נעימה ובטוחה ברשת.

ברשת הועבר סרטון מעניין אשר נועד ללמד את הילדים להכיר את הסכנות ברשת. הסרטון מראה ומספר על אפליקציה שמאפשרת למחוק ולבטל את מה שכתבנו ברשת. כדי לא לפגוע ולא להיפגע. מוסר ההשכל אומר שמכיוון שאין באמת תוכנה כזו, צריך להיזהר ולא לפרסם דברים שעליהם נצטער מאוחר יותר.

undo- מנקים אחריך את הרשת

והלוואי שכולם ילמדו ויזהרו....

 נכתב בעקבות כתבתה של ירדן סקופ, כתבת החינוך של הארץ, 30.6.2013

סקייפ, האנגאאוט וחברים

לא אספר היום על משהו חדש.
תוכנות למסרים מידיים קיימות כבר זמן רב, מאז נובמבר 1996 כש ICQ פרצה לעולם. אפשר לכתוב הודעות לחברים, לשוחח שיחות שמע, לבצע שיחות וידאו מרובות משתמשים, לשתף ולשלוח קבצים, תמונות וסרטונים ואפילו לבצע שיחות לקוי טלפונים רגילים. והכל בחינם.
אני רוצה לספר על חוויית למידה דרך התוכנות הללו.
במסגרת לימודי התואר השני עלינו להכין עבודות רבות. מכיוון שאנחנו גם עובדות במקביל ללימודים, לא תמיד ניתן להיפגש פיזית. יופי, אז אפשר לדבר בטלפון! נכון, אבל ממש לא נוח להחזיק טלפון ביד אחת ולהקליד במקלדת המחשב ביד השניה, אז מה עושים? סקייפ! ולפעמים גם האנגאאוט! מוצאים את החברה ברשימת אנשי הקשר, מתקשרים ומכאן השיחה קולחת. הידיים פנויות להקלדה, לחיפוש באינטרנט, להכנת תמונות,קבצים ומצגות. הפה מדבר, האוזניים מקשיבות, וההודעות, הקישורים, הקבצים והתמונות עוברים מאחת אל השניה בקלי קלות.
וכשמתכוננים למבחן? אותו דבר, מתחברים ביחד להאנגאאוט 8, 10 ואפילו 12חברים, מעלים שאלות בעל פה או בכתב, וכל אחד מנסה לענות עליהן, מתווכחים, צוחקים, מסכימים או לא מסכימים ולבסוף נבחנים ומקבלים ציונים שמהם אנחנו לפעמים גם מרוצים...  מה שבטוח: לפחות מההכנה למבחן נהנינו. כי השתמשנו בהאנגאאוט ובאפליקציות ובאפקטים המצחיקים שלו.

אז היתרון של הלמידה דרך התוכנות למסרים מידיים ברור. זמינות, מיקום נוח, מידיות התגובה. ויש לתוכנות אלה עוד יתרון אחד. עכשיו החופש הגדול, אני יוצאת מהבית כאשר ילדיי עדיין ישנים. איך אני יודעת שהם התעוררו? נכון. הם התחברו למחשב ומיד הסקייפ מודיע לי על כך, אפשר לומר (לכתוב) להם בוקר טוב, ולספר ולתכנן איתם את המשך היום.
וחסרונות? ברור שיש. פעמים רבות בשיחות וידאו העומס כבד והשיחה נקטעת. גם כאשר מדובר בשיחות מרובות משתמשים, חלים שיבושים. כדי להשתמש בתוכניות אלה יש להיות מול המחשב, זה נוח לצורך למידה, אך פחות נוח כשאינני נמצאת לידו. חלק מהתוכנות כיום אמנם תומכות באייפון, אייפד, אנדרואיד וחבריהם, כך שבעיה זו עשויה להיפתר.
ועוד משהו, שמענו כבר גם על ראיון קבלה לעבודה או לתכנית לימודים דרך הסקייפ, כשהמועמד נמצא בבית, והמראיין במקום העבודה שלו (או אולי גם הוא בביתו...) כך שהכל עדיין צפוי.

SKYPE	HANGOUT	OOVOO	ICQ	MESSENGER
מסרים בכתב, שיחות שמע, שיחות וידאו, אפשרות להתקשר לקוי טלפון רגילים.	מסרים בכתב, שיחות שמע, שיחות וידאו עד 10 אנשים.	שיחות וידאו מרובות משתתפים.	תוכנת מסרים מידיים ראשונה באינטרנט. שיחות שמע למספר משתמשים, שיחות וידאו.	תוכנת מסרים מידיים, שיחות שמע, שיחות וידאו, שיחות ועידה עם מספר אנשים.
שיתוף מסכים שליחת תמונות וקבצים	שליחת תמונות וקבצים	שליחת תמונות וקבצים	העברת קבצים.	שליחת רגשונים, קריצות והודעות קוליות קצרות.
	הוספת אפקטים ואפליקציות להעלאת חיוך על הפנים.	אפליקציית פייסבוק לשיחות וידאו עד 12 משתתפים.
כיום: בבעלות מיקרוסופט	של גוגל+ החליף את אפשרות הצ'אט בג'ימייל	סטארט-אפ ישראלי	במקור: סטארט-אפ ישראלי	כיום רק בסין
זמינה לאייפון, אייפד ולאנדרואיד	זמינה למכשירי   Apple	זמינה לאייפון, אייפד ולאנדרואיד	זמינה לאייפון ולאנדרואיד

קישורים לתוכנות המובילות:
http://www.skype.com/he/features/
http://www.google.com/+/learnmore/hangouts/?hl=iw
http://www.oovoo.com/home.aspx
http://www.icq.com/he
http://windows-live-messenger.he.softonic.com/
http://directory.fsf.org/wiki/Ytalk