המאגר הביומטרי יוצא לדרך

לפני כשלוש שנים התקינו בבית הספר שלנו שעון נוכחות במסגרת רפורמת "אופק חדש". ההזדהות בבוקר ובסוף יום העבודה נעשית ע"י הקלדת מספר ת.ז. האישי. סיפרו לנו שבקרוב אפשר יהיה להזדהות בעזרת טביעת האצבע.
האמת? נשמע מפתה.  במקום לעמוד מול הקיר ולהקליד, להסתכן בטעות בגלל המהירות ולהקליד שוב, רק להניח את האצבע ו"נפטרנו" ממשימה מעצבנת זו. בינתיים, רוב המורים אצלנו, ממשיכים להזדהות בעזרת ההקלדה ולא בעזרת טביעת האצבע. לדעתי, פשוט לא הפעילו אצלנו את האפשרות.
נזכרתי בשעון הנוכחות הבית ספרי כאשר ב - 8.7.2013 יצא בארץ לדרך הניסוי הגדול של הקמת מאגר מידע ביומטרי. במשך שנתיים יוכל כל אזרח הזקוק לתעודת זיהוי חדשה להחליט האם הוא רוצה תעודה חכמה או תעודת הזהות הכחולה הותיקה. אם יחליט בעד התעודה החכמה, יצולם במשרד הפנים צילום דיגיטלי, טביעות האצבעות המורות שלו יסרקו ופרטיו יוטבעו על שבב אלקטרוני בתוך התעודה. הנתונים שייאספו ישמרו במאגר סודי ומאובטח על ידי הרשות לניהול המאגר הביומטרי.
יתרונות תעודת הזהות החכמה רבים, היא מאפשרת זיהוי ודאי של הנושא אותה, היא מונעת התחזות והוצאת תעודה כפולה, קשה עד בלתי אפשרי לזייף תעודה כזו. תעודה שנגנבת או אובדת, אפשר ל"סמן" ובכך למנוע שימוש בה ע"י אדם אחר. בעזרת המאגר והנתונים שנשמרים בו, אפשר בקלות לזהות שאדם המגיע להוציא תעודת זהות בעקבות גניבה, הוא אכן אותו אדם שהוציא את התעודה בעבר. התעודה החכמה תאפשר בעתיד גם שימוש בחתימה דיגיטלית אשר תזהה את בעל התעודה.
אך יש גם חסרונות, החשש העיקרי של המתנגדים למהלך הוא שהמאגר המוקם לא יהיה בטוח דיו. כמו שהפרטים של מינהל האוכלוסין "גלשו" לאינטרנט, גם הפרטים של המאגר הביומטרי עלולים ל"גלוש" לשם, הם טוענים. אפשר להכין תעודות חכמות גם בלי שהנתונים ישמרו במאגר ונסתכן באובדן הפרטיות שלנו. חשש נוסף של המתנגדים הוא שהמאגר יתן לכוחות הבטחון  ולמשטרה כח רב מדי. חוק המאגר הביומטרי יאפשר לשוטרים להיכנס לתוכו ולבדוק זהות של אנשים. כך, למשל, יוכלו לצלם אנשים בעת הפגנות, לבדוק את זהותם במאגר ולהגיע לביתם כדי לעוצרם. הפרטיות וחופש הביטוי של האזרחים יופרו בדרך זו.
בעיתון ידיעות אחרונות בתאריך: 11.7.2013 פורסמה ידיעה על הנעשה בנושא בצרפת. בעקבות ניסוי שנעשה ברשת הסופרמרקטים "אושן" הסתבר כי 94 אחוז מהלקוחות שהשתתפו בניסוי מעוניינים לעבור לשיטת התשלומים בעזרת טביעת האצבע ולא להביא איתם את הארנק.
ואצלנו? הפיילוט של המאגר הביומטרי יצא לדרך, התושבים יכולים לבחור אם להחליף את תעודת הזהות הישנה בתעודה החכמה והחדשה. הם לוקחים סיכון, האח הגדול, שגם היום יודע עליהם הרבה, ידע עליהם הרבה יותר. סיכון נוסף, החשש שהמידע במאגר איננו מאובטח דיו וכמו ש"זלגו" פרטים מאתרי חברות האשראי, כך עלולים ל"זלוג" פרטים מאתר המידע. האם האזרחים יצביעו בעד? ימים יגידו. בתוך שנתיים יבחנו את תפקוד המאגר ויוחלט האם להרחיבו או למחוק את כל הפרטים שנאספו בו.
לדעתי, הנוחות של השימוש בתעודה החכמה ובטביעת האצבע תנצח. האזרחים יגידו "כן" לאפשרות של המאגר הביומטרי.

מקורות:
http://www.mako.co.il/nexter-internet/security/Article-0d6cf6cdd3a7f31006.htm?utm_source=ba-
bamail&utm_medium=article&utm_campaign=ba-bamail

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4402374,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4401747,00.html

משחק המלכים בגן הילדים

"לחשוב על המחר. צריך לרוץ בכל הכוח. לאמץ כל תא בגוף כדי להישאר בקו אחד או אפילו להגיע לפני הטובים במדעני העולם וכדי לעבור אותם בחצי צעד צריך להתמקד בדור הבא של מדענים ומחנכים מוליכים. לשם כך עלינו להתמקד באיכויות של כול שלבי החינוך – מכיתות בית-הספר העממי ועד לסיום התואר במכללות ובאוניברסיטאות". כך כותבת פרופסור עדת יונת ממכון ויצמן ברחובות במאמר שפורסם ב"ידיעות אחרונות" זמן קצר לאחר שזכתה בפרס נובל לכימיה בשלהי  2009.
מחקרים רבים מראים שידיעת משחק השחמט בגיל הרך מקרינה גם על כושר הלימוד במערכות החינוך הפורמליות ויש זיקה מוכחת בין השניים; ידיעת משחק השחמט מקנה הרגלי חשיבה רבים: יכולת חשיבה עצמאית יצירתית ומתמטית; פיתוח חשיבה מספר צעדים קדימה תוך נסיון לנבא את אפשרויות צעדי היריב וחשיבה על המענה שינתן לכל אחת מהאפשרויות, היא תורמת לריכוז ולהקשבה ומחזקת את הזיכרון וכל זה לצד רכישת מיומנויות חברתיות כמו שליטה ואיפוק; פיתוח יחס של סבלנות ושל כבוד לזולת.

בגני הילדים העירוניים בראשון לציון יש חוגים רבים- ריתמוסיקה, התעמלות, אורגניות. וחוג אחד ויחודי שהוא החוג לשחמט. בראשון לציון לקחו ברצינות את עצתה של פרופ' עדת יונת והחליטו להכניס את משחק השחמט לגן הילדים ובכך לפתח את החשיבה של הקטנטנים. הילדים הצעירים נפגשים עם מדריך או מדריכה פעם בשבוע. הם לומדים להכיר את כלי המשחק בשמותיהם ובצעדים הייחודיים של כל אחד, לומדים את כללי המשחק, משחקים על לוחות מותאמים לגילם, מתענגים על התחרותיות והמשחק ועובדים בחוברת אשר מציגה את הכלים בדרך של סיפור אגדה.
לוחות המחשב עומדים לרשותם לאורך כל השבוע וכן מותקן במחשב הגן משחק שחמט מצוייר המתאים לרמתם.
בשנים האחרונות נכנס משחק השחמט גם לבתי הספר היסודיים ומצליח לאתגר ולעניין את התלמידים למשך שעות רבות.
השנה, כמורה בשבתון שקשה לה להתרחק מילדים לאורך זמן, החלטתי לנצל חלק מהזמן הפנוי ולמלא מקום בגני הילדים. בגנים רבים ראיתי כי הילדים ניגשים ובוחרים לשחק בשחמט מרצונם החופשי. גם במחשב, אך בעיקר על הלוחות הפיזיים. מדוע דווקא בלוחות האמיתיים ופחות במחשב? אולי כי הכלים בעלי צורות  מעניינות ומרקם נעים ובגודל מתאים לאחיזה? אולי, כי המחשב לא נמצא לרשותם כל הזמן? מי יודע....
באמצע השנה החלפתי גננת במשך יומיים. הגן הזה לא היה גן קל, בלטו בו מספר ילדים שאינם ממושמעים ואינם מוכנים לקבל מרות. בנוסף, ראיתי כי אין בגן כללים והרגלים ברורים, והרבה ילדים עושים "מה שבא להם". להפתעתי, לוחות השחמט היו בשימוש בלתי פוסק, הילדים פשוט רבו מי ישחק עכשיו שחמט... להפתעתי הרבה עוד יותר, אלה ששיחקו רוב הזמן, היו דווקא הילדים שבלטו בחוסר המשמעת שלהם. והם לא היו לבד. לאורך כל המשחק, עמדו ליד השולחן עוד ילדים, התבוננו, יעצו, התעניינו.
ביום השני כשהגעתי לגן, אחד ה"שובבים", שכבר הכיר אותי, ביקש שאשחק איתו שחמט. למרבה הבושה, למרות גילי המופלג, אני בקושי מכירה את כללי המשחק. אמרתי לו שאשחק איתו אך עליו ללמד אותי איך משחקים. הילד הסכים בשמחה. הוא ישב ברצון והראה לי איך לסדר את הלוח ומה הם הכללים שלפיהם מותר לכלים ללכת. כשנאלצתי לעזוב אותו במהלך המשחק, לטפל בילד אחר, הוא ישב בסבלנות וחיכה שאחזור. הוא פשוט לא ויתר לי.
זה כמובן, גרם לי למחשבה. מה כל כך מיוחד במשחק השחמט שגורם לכזה עניין לילדי הגן הזה? כמו שאמרתי, ראיתי גם בגנים אחרים את הילדים משחקים במשחק, אך לא באינטנסיביות כה רבה כמו בגן הזה. 
קודם כל, אני בטוחה שיש להם מדריך טוב. אמנם לא פגשתי אותו, אך אם הצליח להטמיע בהם את אהבת המשחק, בטוח שהוא מעביר להם את שיעורי השחמט מתוך עניין ומתוך כבוד אליהם.  

חוברת לימוד השחמט בגן הילדים

בנוסף, הלכתי לקרוא באינטרנט על משחק השחמט בגן הילדים. מצאתי כי אמנית השחמט לובה אלתרמן מהאקדמיה לשחמט בראשון לציון אומרת: "משחק השחמט מלמד את הילד לקחת אחריות על מעשיו; משפר את הדימוי העצמי; עוזר להתגבר על הקושי של יצירת קשרים ומציאת חברים חדשים; מסייע להבין שכדי להצליח יש להשקיע מאמץ וריכוז גבוה; הופך את הקשר עם המדריך לידידותי יותר ומפתח יכולת של שליטה ברגשות במקרה של הפסד או ניצחון". ילדים באופן גורף וילדי הגן הזה, בפרט, לדעתי, מחפשים גבולות, והם מחפשים גם עניין. המדריך שמלמד אותם את משחק השחמט מצא מסילות לליבותיהם, הילדים צמאים למסגרת מסודרת ולגבולות ברורים. הם מצאו זאת בתוך משחק המלכים. הם משחקים, יוצרים כך קשרים עם חבריהם, לומדים לעמוד בכללים ובמסגרת שהמשחק מכתיב ומרגישים בטוחים לנצח או להפסיד. אמנם, לא כולם ולא כל הזמן, הפסידו בכבוד ובשקט, אך עמוק בלב הם ידעו כי פעם הם מפסידים ובפעם אחרת הם יכולים לנצח. ולכן, מיד כשנגמר משחק אחד, הם מיהרו וערכו את הכלים במקומותיהם כדי להתחיל במשחק חדש. 

איך מחנכים ילדים בגיל 3 להתמודד עם צרכי החברה במאה ה-21?

מאתר מגזין להורים וילדים- דור הדוט קום

הפעם אתחיל מסיפור אישי שלי ושל משפחתי.
כשבתי, שהיום כבר בת עשרים וחמש, הגיעה לגיל 3, המדינה נתנה לנו מתנה, גני הילדים העירוניים נפתחו גם לילדים בגילאי 3.
באותה תקופה, לא עבדתי. היה לי מקצוע (ואפילו אטרקטיבי), אך החלטתי, ביחד עם בעלי, שאני מעוניינת להשקיע בגידול ילדיי. אני בחרתי לראות את החיוך הראשון שלהם ואת התפתחותם, ולא להגיע מאוחר הביתה ולהשכיב אותם לישון. וכך נשארתי בבית עם שני הגדולים, שנתיים כל אחד, ורק אחרי ש"הבשילו" רשמתי אותם לגן פרטי בקרבת הבית.
כשהמדינה החליטה לפתוח את גני הילדים לגילאי 3, שיר הייתה כבר אחרי שנה אחת בגן הפרטי. אז, ההורים שילמו גם עבור הגן העירוני. אני החלטתי שבתנאים של גני הילדים הציבוריים, אינני שולחת את בתי אליהם - לא בגיל 3. בגן הפרטי, הייתה גננת מקסימה ושתי סייעות ומספר הילדים לא עלה על 20. בגן העירוני היו 35 ילדים, גננת וסייעת. עם כל הידע והרצון הטוב, הן לא יכלו להתחרות בגן הפרטי, מבחינתי. כנראה, שפיננסית הפסדתי, גם אם ההבדל הכספי לא היה כל כך גדול, אך שמחתי לראות את בתי נכנסת בכל בוקר לגן הפרטי בחיוך גדול, מקבלת חיבוק ענק מהגננת ומהסייעות, ופורחת משפע תשומת הלב שבנות הצוות יכלו להרעיף עליה ועל כל חבריה. כשהיא הייתה בת 4 ובשלה יותר, הכנסתי אותה לגן העירוני, כעת כשהייתה גדולה יותר, יכלה להתמודד עם כמות הילדים הגדולה, וגם זה עדיין לא היה אידיאלי מבחינתי.
נזכרתי בסיפור אישי זה כאשר קראתי ב ynet את כתבתה של אפרת מונשרי גורן : חינוך חינם מגיל 3: חוסכים כסף - פוגעים בילדים.
לא תמיד אני מזדהה עם דעותיה וכתיבתה של אפרת מונשרי גורן, לעיתים היא קצת מתלהמת ואפילו משתלחת בהורים, אך בדרך כלל אפשר להסכים לפחות עם חלק מדבריה. לטענתה של אפרת מונשרי גורן, אף אחד מההורים שרושם את ילדו בן    ה-3 לגן העירוני, לא היה בוחר בגן הזה עבור ילדו. זו איננה הבחירה המיטבית. מונשרי גורן צודקת בטענה זו, לדעתי, אך עליה להפנות את הטענה לאו דווקא אל ציבור ההורים, הכורעים תחת הנטל הכלכלי, ומנסים לחסוך כל אגורה, אלא יותר לכיוון הקברניטים אשר מנהלים את מערכת החינוך הציבורית שלנו.
לגמרי ברור שהגננת בגן העירוני איננה קוסמת, היא לא יכולה להרגיע 35 ילדים קטנים בוכים בימים הראשונים של השנה, זה נס שהיא מצליחה לגרום להם לשבת ביחד במליאה לזמן קצר ולשמוע סיפור וזה ממש פלא שהיא, בעזרת סייעת אחת, מצליחה לשמור על ניקיונם של ילדים צעירים שגם אם כבר נגמלו, עדיין יש להם "פספוסים", וצריך להחליף ולהרגיע, ולהשגיח, ולשמור על כבודם מפני חבריהם. ואל תשכחו את הגשת האוכל, והדאגה שכל אחד יאכל. כל יום שמסתיים בגנים בשלום, הוא סוג של נס והזדמנות לומר תודה לא-ל ולגננת.
כרגיל, בקריאת כתבות מסוג זה, העניין הגדול הוא בקריאת תגובות הקוראים, לפעמים מצחיקות, לעיתים מכעיסות, מגבות או מגנות. גם הפעם, חלק מההורים-הקוראים תקפו את מונשרי- גורן על כך שאמרה שהבחירה שלהם פוגעת בילדיהם. הטענות היו שאין להם כסף לשלם עבור הגן הפרטי, שבגן הפרטי אין פיקוח - מה שלא כל כך מדויק, שהילדים שלהם מאושרים בגן העירוני, והגננת מקסימה ועוד ועוד..
הייתה גם התגובה הייחודית של האם שבחרה ב"חינוך ביתי" וניסתה להטיף לכולם ללכת בדרכה, כאשר היא מוותרת על עבודה ויושבת בבית ומלמדת את ילדיה.
התגובה שמאוד אהבתי ושגם תואמת לדעותיי, הפנתה את הזרקור לעבר ההנהגה המדינית, האחראית על גני הילדים ומערכת החינוך הציבורית במדינה. יש לנו זכויות בארץ, היא אמרה, מגיע לנו ואיזה כייף שהחליטו על חוק חינוך חינם החל מגיל 3, אבל.... חבל שהיישום הוא כל כך קלוקל. מיהרו לאכלס את הגנים במבנים שאינם מתאימים, לא דאגו לקבוצות לימוד קטנות- עד 20 ילדים, כמו בכל מדינה מתוקנת בעולם, לא דאגו לכך שרק ילדים גמולים יוכלו להתקבל לגן, מיהרו לקלוט כל גננת צעירה ללא ניסיון, שרק עכשיו יצאה מהסמינר וסייעות ללא הכשרה, ועוד ועוד. והיא המשיכה לשאול: מדוע אין צהרונים מסובסדים וארוחות צהריים כמו במדינות המתוקנות שבעולם?
ושאלה נוספת, ואולי לא ממש קשורה, מצידי: מדוע מאפשרים בכל מערכת החינוך לילדים עם כינים בראש להגיע למערכת החינוך? רק כשעל פי החוק מותר יהיה למורים להרחיק ילדים עם כינים מבית הספר ולהשאירם בבית, הוריהם יקחו אחריות, ינקו את שערם ואנו ניפטר מהמכה המגרדת הזאת. החוק צריך להיות ברור: כמו שאסור לשלוח ילד חולה לכיתה, כך אסור לשלוח לכיתה גם ילד עם כינים. וחוק כזה, כמובן קיים, אך לא בארץ.
אז, מה היה לנו פה? מערכת חינוך ציבורית שהתנאים הבסיסיים שלה אינם עומדים בדרישות ובצרכים של ילדים צעירים, מערכת שאינה מבינה את הקושי של עובדיה- הגננות והמורים המתמודדים עם תנאים בלתי אפשריים בכיתות ובקבוצות ענקיות, ודורשת מהם דרישות גבוהות, להכין את התלמיד לאדם שיוכל להתמודד עם אתגרי המאה ה-21, שיוכל לעבוד בשיתוף פעולה עם חבריו, ידע להפעיל חשיבה מסדר גבוה, להעלות שאלות ולפתור בעיות. האם מערכת החינוך במבנה העכשווי שלה מסוגלת להתמודד עם אתגרים אלה? מסופקני. ילד שאינו זוכה לחיוך ואהבה או להתייחסות הולמת בגיל 3 מהגננת העסוקה, לא יצבור את הביטחון בבניית הקוביות או במשחק הדרמתי, לא יפתח את הכושר לתקשר עם סביבתו, ולא יגדל להיות אדם מאושר ומועיל לחברה בבגרותו. מערכת החינוך צריכה לעבור טלטלה שתשנה אותה ולא רק בטיפול קוסמטי, על ידי ועדות ורפורמות שמוסיפות עוד מעמסה ודרישות מהמורים, אך לא מסייעות בידם להצליח במשימתם החשובה.
ועוד דבר, שראוי לציין, בעירי ראשון לציון, כאשר הוכרז על פתיחת הגנים לגילאי 3, מיהרו ובנו גנים חדשים כדי שכל הגנים העירוניים יזכו למבנה מכובד לילדים, ובנוסף, בארבעת החודשים הראשונים של שנת הלימודים, לכל הגנים של הילדים הצעירים הוצמדה סייעת נוספת על חשבון העירייה, מתוך הבנה שהצעירים זקוקים ליותר טיפול משגננת וסייעת אחת יכולות לתת. כל הכבוד! והלוואי שימשיכו ויתמידו בכך גם בשנים הבאות.

תוספת קטנה של אחרי הפרסום:  כשבוע אחרי שפרסמתי את הרשומה הזו, נתקלתי בפייסבוק בעצומה הנקראת: "שומרים על ילדי הגן" - העצומה ראויה מאוד בעיני, היא קוראת להוסיף סייעת מיומנת לגנים של הילדים הצעירים ולדאוג להם לארוחה חמה בשעה סבירה!