כשהילדים קטנים מאוד מתחילים ללמד אותם על פרטיות. על שמירה על גופם הפרטי, שמירה על מרחב אישי, לא לדבר עם זרים, לא לקבל סוכריות ולא ללכת עם מי שלא מכירים. בשנים האחרונות, אנו מביאים לילדי כיתה א' את ההצגה "יעל לומדת לשמור על גופה", כדי שיצפו, ילמדו ויפנימו את הכללים.
ואז הילדים הקטנים שלנו גדלים, הם הגיעו כבר לכיתה ב' או ג'. הם פותחים לעצמם חשבון פייסבוק, פותחים תיבות דואר אלקטרוני, גולשים באתרים שונים, נרשמים, מוסרים פרטים על עצמם..... האם הם מודעים? האם הם יודעים שכל מידע שהם מוסרים, ישאר במרחב הוירטואלי ויגיע מי יודע לאילו ידיים????
בקורס אוריינות דיגיטלית עם דר' שרון הרדוף קיבלנו תרגיל התנסות: חפשו את עצמכם ברשת. בררו איזה מידע אפשר למצוא עליכם, מהי כמות המידע הקיימת עליכם, והאם המידע הזה נכון? בנוסף, חישבו, האם הייתם רוצים שהמידע הזה יפורסם ויהיה גלוי לכולם?
התוצאות היו מאוד מעניינות. ועוד יותר ההמשך, כי מיד הייתי צריכה לבדוק גם את השמות של הילדים שלי, בעברית ובאנגלית, לבדוק אילו תמונות שלהם "מסתובבות" ברשת, האם אני מרוצה מכמות המידע עליהם? איזה מידע פרטי וסודי אפשר ללמוד עליהם דרך פרסומים אלה.
אז, די נרגעתי. נכון שיש באינטרנט תמונות בודדות שלי, וגם את מספרי הטלפון שלי אפשר לראות שם. אבל, איזה כייף! אני לא ממש מפורסמת וכנראה גם לא פעילה מאוד ברשת, ולא באמת הצלחתי למצוא עליי חומר מביך.
כנ"ל לגבי הצאצאים: מכיוון שאת כללי הפרטיות בעצם הם לימדו אותי, אפשר לומר שגם המידע שמצאתי עליהם הוא מועט. נכון, אפשר לדעת שהבת שלי מתעניינת בסריגה (יש לה מספר תמונות ב pinterest הקשורות לסריגה), היא גם מתעניינת בטיולים (עפ"י אותו מקור), אך תמונות היא כמעט ולא מעלה, או שהיא שומרת על פרטיותן, ואפשר לדעת עליה די מעט. וכך גם שלושת הבנים. הם יודעים לא לפרסם דברים שאינם צריכים להתפרסם.
אז, עם הילדים שלי די הצלחתי. הם הפנימו את כללי ההתנהגות הוירטואלית, הם יודעים לשמור על פרטיותם. ומה עם שאר הילדים והגולשים? האם הם מודעים?
זוכרים את הנערה שפרסמה על אירוע בפייסבוק והגיעו אלפים לחגוג בביתה? ותמונות מביכות שפורסמו בגיל צעיר וצצו אחרי שנים והביכו את האדם הבוגר, האם זה לא קרה כבר? וודאי שכן. והרי גם נזקים כלכליים עלולים לצוץ כאשר מספרי אשראי ומספרי תעודת זהות מתפרסמים ברשת.
ולכן, החינוך הנכון להתנהלות ברשת, צריך לכלול גם התייחסות אתית ומכבדת את הזולת וגם חינוך לפרטיות - בעצם כבוד כלפי עצמך, מחשבה על מה מותר להעלות לרשת ומה אסור, איזה מידע מותר למסור ומה לא כדאי, כי זה ירדוף אחרינו אחר כך כל החיים. ואסור לשכוח כי ה"אח הגדול" עוקב אחרינו כל הזמן. אם חיפשתי מידע על עוגה, אקבל אחר כך פרסומות ומודעות הקשורות לכך, אם חיפשתי מידע על מחלה מסוימת, יוצגו לי בהמשך, קישורים הקרובים למחלה זו. קישורים אלה מותאמים עבורי באופן אינדיבידואלי, ובכך בעצם נפרצת הפרטיות שלי. ה"אח הגדול" יודע עלינו המון ויש לו זיכרון ארוך טווח. כדאי לנו לדאוג שהוא ידע מה שפחות. בכך נשמור על הפרטיות שלנו.
פריט - (ז')
דבר בודד, יחידה, פרט, סעיף, נושא, עניין, אחד, יחיד, בודד, לבד
פרטי - (ת') אישי, עצמי, של הפרט, של היחיד, לא נחלת הכלל, פרסונלי; נפרד, בודד, נבדל, מיוחד, אינדיבידואלי
פרטיות - (נ') אי חדירה לעניינים הפרטיים, עצמיות; בדידות, ייחודיות, ייחוד, נבדלות, אינדיבידואליות
(מתוך וואלה מילון, מילון עברי- עברי, http://milon.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=index&dTypeSelect=0-0 ).
ואז הילדים הקטנים שלנו גדלים, הם הגיעו כבר לכיתה ב' או ג'. הם פותחים לעצמם חשבון פייסבוק, פותחים תיבות דואר אלקטרוני, גולשים באתרים שונים, נרשמים, מוסרים פרטים על עצמם..... האם הם מודעים? האם הם יודעים שכל מידע שהם מוסרים, ישאר במרחב הוירטואלי ויגיע מי יודע לאילו ידיים????
בקורס אוריינות דיגיטלית עם דר' שרון הרדוף קיבלנו תרגיל התנסות: חפשו את עצמכם ברשת. בררו איזה מידע אפשר למצוא עליכם, מהי כמות המידע הקיימת עליכם, והאם המידע הזה נכון? בנוסף, חישבו, האם הייתם רוצים שהמידע הזה יפורסם ויהיה גלוי לכולם?
התוצאות היו מאוד מעניינות. ועוד יותר ההמשך, כי מיד הייתי צריכה לבדוק גם את השמות של הילדים שלי, בעברית ובאנגלית, לבדוק אילו תמונות שלהם "מסתובבות" ברשת, האם אני מרוצה מכמות המידע עליהם? איזה מידע פרטי וסודי אפשר ללמוד עליהם דרך פרסומים אלה.
אז, די נרגעתי. נכון שיש באינטרנט תמונות בודדות שלי, וגם את מספרי הטלפון שלי אפשר לראות שם. אבל, איזה כייף! אני לא ממש מפורסמת וכנראה גם לא פעילה מאוד ברשת, ולא באמת הצלחתי למצוא עליי חומר מביך.
כנ"ל לגבי הצאצאים: מכיוון שאת כללי הפרטיות בעצם הם לימדו אותי, אפשר לומר שגם המידע שמצאתי עליהם הוא מועט. נכון, אפשר לדעת שהבת שלי מתעניינת בסריגה (יש לה מספר תמונות ב pinterest הקשורות לסריגה), היא גם מתעניינת בטיולים (עפ"י אותו מקור), אך תמונות היא כמעט ולא מעלה, או שהיא שומרת על פרטיותן, ואפשר לדעת עליה די מעט. וכך גם שלושת הבנים. הם יודעים לא לפרסם דברים שאינם צריכים להתפרסם.
אז, עם הילדים שלי די הצלחתי. הם הפנימו את כללי ההתנהגות הוירטואלית, הם יודעים לשמור על פרטיותם. ומה עם שאר הילדים והגולשים? האם הם מודעים?
זוכרים את הנערה שפרסמה על אירוע בפייסבוק והגיעו אלפים לחגוג בביתה? ותמונות מביכות שפורסמו בגיל צעיר וצצו אחרי שנים והביכו את האדם הבוגר, האם זה לא קרה כבר? וודאי שכן. והרי גם נזקים כלכליים עלולים לצוץ כאשר מספרי אשראי ומספרי תעודת זהות מתפרסמים ברשת.
ולכן, החינוך הנכון להתנהלות ברשת, צריך לכלול גם התייחסות אתית ומכבדת את הזולת וגם חינוך לפרטיות - בעצם כבוד כלפי עצמך, מחשבה על מה מותר להעלות לרשת ומה אסור, איזה מידע מותר למסור ומה לא כדאי, כי זה ירדוף אחרינו אחר כך כל החיים. ואסור לשכוח כי ה"אח הגדול" עוקב אחרינו כל הזמן. אם חיפשתי מידע על עוגה, אקבל אחר כך פרסומות ומודעות הקשורות לכך, אם חיפשתי מידע על מחלה מסוימת, יוצגו לי בהמשך, קישורים הקרובים למחלה זו. קישורים אלה מותאמים עבורי באופן אינדיבידואלי, ובכך בעצם נפרצת הפרטיות שלי. ה"אח הגדול" יודע עלינו המון ויש לו זיכרון ארוך טווח. כדאי לנו לדאוג שהוא ידע מה שפחות. בכך נשמור על הפרטיות שלנו.
פריט - (ז')
דבר בודד, יחידה, פרט, סעיף, נושא, עניין, אחד, יחיד, בודד, לבדפרטי - (ת')
אישי, עצמי, של הפרט, של היחיד, לא נחלת הכלל, פרסונלי; נפרד, בודד, נבדל, מיוחד, אינדיבידואליפרטיות - (נ')
אי חדירה לעניינים הפרטיים, עצמיות; בדידות, ייחודיות, ייחוד, נבדלות, אינדיבידואליות(מתוך וואלה מילון, מילון עברי- עברי, http://milon.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=index&dTypeSelect=0-0 ).
