למידה מרחוק בבית הספר היסודי

הכל התחיל מפגישה מקרית ברחוב.  פגשתי את אבא של הילה מטייל עם הכלבה ברחוב. את אבא של הילה אני מכירה מאז ששיר והילה, הבנות שלנו היו ביחד בגן. הן היו חברות טובות ובילו הרבה משעות אחה"צ ביחד. אח"כ הן היו בכתות מקבילות בבית הספר היסודי, בחטיבת הביניים ובתיכון. השנה הן בנות 25 – חצי יובל.  אבל כל זה לא חשוב לענייננו. בואו נחזור לפגישה המקרית שלי עם גדי. עמדנו ליד הגדר של בית הספר היסודי בשכונה. מה שלום הילדים? והאישה? והבעל? ואיך בעבודה? ואני תמיד מקטרת. אוהבת את המקצוע ואת התלמידים, אך מקטרת:  לילדים קשה לשבת בכיתה, הם לא מרוכזים, צפוף להם, אין להם מספיק עניין בלמידה....  ולגדי יש פתרון: מה הבעיה? הם צריכים ללמוד דרך המחשב! שיהיו רק שעתיים בבית הספר ואת כל הלמידה יעשו לבד בבית מול המחשב.

זה קודם כל גרם לי להתחיל לנאום ולהוציא את כל הידע שלי על למידה מרחוק. להכריז  שזה בלתי אפשרי  עבור הילדים הצעירים בבית הספר היסודי ובוודאי לילדים בכתות א-ב  אותם אני מלמדת, אך זה גם גרם לי להמשיך ולחשוב על האפשרות.

אז בואו ניזכר קודם כל מה היא למידה מרחוק.

גלשתי לבדוק בויקיפדיה וקבלתי את ההגדרה הבאה: "מערכת הוראה או למידה המקשרת בין מורה ותלמיד אשר אינם נמצאים באותו  מקום. בחלק מהמקרים פעילות התלמיד אינה מתבצעת בו זמנית (א-סינכרונית)  עם זו של המורה. ברוב המקרים, הלמידה העצמאית מחייבת את התלמיד ליטול עליו אחריות רבה יותר ולימוד עצמי רב יותר מזה המתבצע בלמידה פנים אל פנים מול המורה".

בדקתי גם מה היא ההיסטוריה של הלמידה מרחוק, וגיליתי שהיא מחולקת לשלושה דורות.

בדור הראשון, במאה התשע עשרה, הלמידה מרחוק סיפקה  "השכלה בכתב" לתלמידים שלא היו נגישים למרכזי למידה מסיבות גאוגרפיות או בשל לקות. למידה בעזרת חומר לימודי שהגיע לתלמידים ע"י הדואר הייתה נפוצה באנגליה, בארצות הברית וכן באוסטרליה ובניו- זילנד. למידה בדרך זו אפשרה לנשים, שבאותה תקופה ישבו בבית, ללמוד ולהרחיב את אופקיהן.

בדור השני, החל משנות ה-30 במאה העשרים, הלמידה מרחוק התבססה על שידורי הרדיו, על קלטות אודיו (שמע) ובהמשך גם על שידורי טלוויזיה  ועל קלטות וידאו. עדיין, חומרי הלמידה נשלחו בדואר, אך הם נתמכו גם ע"י אמצעי התקשורת האלקטרוניים.

בשני הדורות הראשונים של הלמידה מרחוק, הלמידה הייתה א-סינכרונית ובעיקר חד- כיוונית. המורה/ המרצה שלח או הקליט ושידר את החומר הנלמד, התלמיד- בביתו ובזמן הנוח לו, קרא או הקשיב באופן פסיבי ולמד באופן עצמאי. התלמיד ביצע מטלות ושלח אותן בחזרה למורה. לא הייתה אפשרות לשאול שאלות או ללמידת עמיתים.

בדור השלישי ובעקבות התפתחות מערכות התקשוב, הלמידה מרחוק התפתחה ומאפשרת למידה סינכרונית, המרצה יכול ללמד ובו בזמן יושבים תלמידיו בערים אחרות, או גם ביבשת אחרת ולומדים. טכנולוגיות התקשוב והלווין  מאפשרות לראות ולשמוע את המרצה, לקבל רשות דיבור מהמנחה, להביע דעה או לשאול שאלה, לענות על סקרים ושאלות שהמנחה מעלה, להתייחס לדברי תלמיד- עמית ועוד. את השיעורים ניתן להקליט והם זמינים לצפייה חוזרת ע"י התלמידים והמרצה. מערכות כאלה נפוצות כיום בארצות מפותחות ומתפתחות בעולם ומשרתות מיליוני תלמידים.
כיום הלמידה מרחוק מקובלת בהשתלמויות, גם בקורסים מקוונים במסגרת למידה לתארים מתקדמים וגם במסגרות           כ(Coursera) המציעה ללא עלות קורסים מקוונים מפי מרצים בכירים, ו-(MOOC (Massive Open Online Courses , בהם האוניברסיטאות מעלות קורסים פתוחים בחינם לסטודנטים ברחבי העולם.

ללמידה מרחוק יתרונות כמו שיש לה גם חסרונות. אמנה מספר יתרונות: הרבה סטודנטים יכולים ללמוד בו זמנית מאותו מרצה, הלמידה מרחוק מאפשרת גם למי שמתקשה להגיע לכיתה בגלל מגבלות מרחק, זמן או מגבלות פיזיות, להשתתף בלמידה. היא מאפשרת ללומד להתקדם בקצב שלו ולהחליט במה להתמקד, ומאפשרת לסגור פערים סוציאליים וחברתיים- גם מי שלא עומד בדרישות מוסד הלימודים או שאין לו כסף לממן את הלימודים יכול להיות תלמיד וירטואלי ולהרחיב את אופקיו. החסרונות העיקריים של הלמידה מרחוק הם קודם כל חברתיים: לתלמיד אין היכרות פנים אל פנים עם עמיתיו ללימודים ועם המרצה, כך הוא מפסיד את התמיכה החברתית ואת האינטראקציה הבינאישית התורמת ללמידה, המרצה מתקשה להכיר את תלמידיו כאשר הוא פוגש אותם רק דרך המחשב או דרך העבודות המוגשות, ההתמודדות עם הטכנולוגיה כמו גם תקלות טכנולוגיות בהעברת הקול או התמונה עלולים לפגוע בלמידה הסדירה, ובעיקר, הלמידה מרחוק דורשת מוטיבציה וכח רצון רב מצד הלומד. 

אם כך, הלמידה דרך המחשב מעניינת ומושכת את תשומת הלב של התלמיד. טכנולוגיות התקשוב נתנו דחיפה עצומה למערכות למידה מרחוק, ובכל זאת אני שואלת, האם למידה מרחוק מתאימה לכל אחד או לכל מקצוע?

אני רוצה לחזור להגדרה של למידה מרחוק ולהיזכר מה היא דורשת מן התלמידים - ברוב המקרים, הלמידה העצמאית מחייבת את התלמיד ליטול עליו אחריות רבה יותר ולימוד עצמי רב יותר מזה המתבצע בלמידה פנים אל פנים מול המורה. כדי ללמוד בבית, לבד, בלי שהמורה נוכח, יש צורך במשמעת עצמית, במוטיבציה ובכח רצון. על הלומד להישאר מרוכז בלימודים גם אם יש סביבו גירויים אטרקטיביים יותר, עליו להשקיע זמן ומאמץ בלהבין את החומר הנלמד. חשוב גם שהחומר הנלמד יהיה מחולק לקטעים קצרים וברורים, כדי להקל את הלמידה וההבנה.

האם לילדים הצעירים יש מבחינה פסיכולוגית את האפשרות ללמוד לבד?  האם הם יזכרו להיכנס לשיעור בשעה המתאימה? ומה לגבי המיומנויות הבסיסיות שהתלמיד צריך לדעת כדי להפעיל את המחשב? האם תלמיד צעיר יוכל להתרכז וללמוד לבד? לכמה זמן? האם הם יבצעו את המטלות הלימודיות גם אם המורה לא יהיה כדי לעזור ולהדריך אותם, או אף "לאיים" עליהם בעונש? הרעיון של גדי – ההוא מתחילת הרשומה, היה שהתלמידים יהיו בבית הספר שעתיים ואח"כ ילמדו בבית. ומי ישגיח עליהם בהיותם בבית? בית הספר הרי נחשב לבייבי-סיטר הלאומי.

המחקר החינוכי בשנים האחרונות בוחן מודלים שונים של למידה והוראה מרחוק כדי לנצל את הטכנולוגיה בצורה מיטבית. אולי, אם יפותחו לומדות מתאימות ואטרקטיביות לתלמידים, אם בבית הספר יהיו התנאים הפיזיים למחשב נייד לכל תלמיד, עם אינטרנט מהיר וחזק, וימנעו תקלות טכניות, יתאפשר לנו לשלב גם את התלמידים הצעירים בלמידה זו. בינתיים, הם עדיין צריכים להגיע פיזית לבית הספר לשעות הלמידה וללמוד רוב הזמן בהדרכת ובהשגחת המורה באמצעות ספרים ומחברות.