היה היה סופר שכתב ספרים לפני כ-150 שנים. וסיפוריו היו דמיוניים, מלאים המצאות שקשה להעלות על הדעת. הסופר הזה היה ז'ול ורן (1828-1905). מו"לים מסויימים אפילו לא רצו לפרסם את ספריו כי הם נראו להם "יותר מדי מדעיים". בספריו הוא תיאר ספינה הכבדה מן האוויר המסוגלת לרחף ואפשר לכוונה לכל צד - ספינה המזכירה את המסוק של ימינו. הוא תיאר צוללת השטה במים ומשתמשת בכוח חשמלי ובמיכשור חשמלי משוכלל וזה כשבני האדם אף לא העלו בדעתם שיוכלו לצלול מתחת למים ולבלות עם הדגים.
ז'ול ורן נחשב לאחד מחלוצי המדע הבדיוני. ההמצאות שאותן תיאר הומצאו שנים רבות אחרי שכתב עליהן.
אז היום אנחנו כבר מכירים וצופים בטלויזיה, שומעים על חלליות הטסות לירח ולמאדים, גרים בגורדי שחקים ומשתמשים במכונות כביסה, ואפילו גולשים ברשת האינטרנט שדומה לה תיאר ורן בספרו "פריז במאה העשרים" .
אבל זה לא הולך להסתכם בכך. העתיד עומד להיות מעניין יותר. היום, בעזרת כל המכשירים הניידים והחכמים מבטיחים לנו שעד שנת 2020 נוכל להפעיל מרחוק את כל המכשירים החשמליים בבית. נוכל להפעיל את המזגן בעת היותנו בדרך הביתה, נוכל להדליק ממרחק את דוד המים החמים כדי שנוכל להתרחץ ונוכל אפילו להפעיל את הקומקום החשמלי כדי שנוכל להתפנק על כוס קפה טובה ברגע שניכנס הביתה.איך זה יקרה? ההישג הזה יתאפשר משום שבימינו, אפשר לפתח שבבים כה קטנים, עד שעוביים מגיע לכמה שערות בודדות בלבד. שבבים אלה יכולים לשבת על כל מכשיר חשמלי מבלי להפריע לפעולתו, וכל תפקידם יהיה לקבל מכם הוראות ולהעביר אותם למכשיר. הם יהיו זעירים והכי חשוב - זולים. טכנולוגיה זו מכונה "האינטרנט של הדברים".
ובכן, נוכל להפעיל את המכשירים החשמליים מרחוק, נוכל לנעול או לפתוח את הדלת מרחוק, נוכל גם להפעיל את מערכת ההשקיה בגינה מרחוק והפרחים היקרים שלנו ימשיכו וילבלבו גם בהיותנו בחופשה.
האינטרנט של הדברים יוכל לסייע גם בתעשיה או בחקלאות. החקלאי יוכל לדעת מה מידת הלחות בשדה ובהתאם להפעיל את מערכת ההשקיה.
"האינטרנט של הדברים צפויה להיות המהפכה הבאה שתשים בכיס את הworld wide web שאנו מכירים כאשר היא תספק גשר חדש בין החיים האמיתיים לעולם הוירטואלי. האינטרנט לא יהיה רק רשת של מוחות אנושיים אלא תשלב עצמים מהחיים האמיתיים, חיישנים ופעילויות פיסיות." כך אומר הלמוט רדינגר, יועץ ראשי בחברת אטוס המפתחת מערכת שתאסוף מידע מכלי רכב בעזרת טכנולוגיות כגון RFID , Wi-Fi, נתוני מיקום בזמן אמת ורשת חיישנים. הידען בעזרת המידע שיאסף, אפשר יהיה לעקוב אחרי כלי רכב ששייכים לצי רכב מסויים, לעקוב אחרי מיקומם ומצבם הטכני, ולייעל את הניהול של החברה.
אבל האם החידושים נושאים בחובם רק יתרונות? כרגיל, בכל חידוש אפשר לחשוש גם מסיכונים פחות רצויים.
הסיכון הגדול ביותר, מזהירים המומחים, הוא טרוריזם היוצר כאוס, כמו פריצה על ידי האקרים לאפליקציות המותקנות בטלפונים החכמים וזריעה של מידע כוזב. פריצה לשבבים עלולה לספק מידע על מקום הימצאנו ולגרום לסכנה של חטיפה או פגיעה פיזית.
הכנסת מידע כוזב על בריאותנו לשבבים, עלולה לגרום לקבלת טיפולים מיותרים ולבדיקות מיותרות. אסור לנו גם להסתמך יותר מדי על המידע המתקבל מהשבבים. אסור לשכוח שהם עלולים להתקלקל או לשדר מידע שגוי ואולי יש לנו בעיה בריאותית שאנו לא מודעים לה. חשוב להקשיב לתחושות הגוף, ולא רק לחיוויים המתקבלים מהשבבים.
יש לי תלמידה בכתה ב', חולה בסוכרת נעורים והיא מחוברת למשאבה אשר עוקבת אחרי רמות האינסולין שלה. המשאבה מתריעה כאשר רמת האינסולין אינה מאוזנת ומציעה כמה חומר להזריק כדי להגיע לאיזון. אם כך, אולי זה כבר לא כל כך מדע בדיוני.
וכאן אפשר לציין את החשיבות של השימוש ב"מדע הבדיוני" הזה גם במערכת החינוך. התקנת שבבים שיאפשרו מעקב בילדים חולים, תאפשר לילדים להשתלב במערכת החינוך הרגילה, להמשיך בלימודים כרגיל גם אם הם זקוקים לתרופות ולמעקב ולמנוע מהם את הניתוק הכואב מהסביבה המוכרת ומחברת הילדים.
מדע בדיוני? די ברור שהטכנולוגיה כבר קיימת ולנו נותר רק לראות כמה זמן יקח לה להיטמע בחיינו.
