משחק המלכים בגן הילדים

"לחשוב על המחר. צריך לרוץ בכל הכוח. לאמץ כל תא בגוף כדי להישאר בקו אחד או אפילו להגיע לפני הטובים במדעני העולם וכדי לעבור אותם בחצי צעד צריך להתמקד בדור הבא של מדענים ומחנכים מוליכים. לשם כך עלינו להתמקד באיכויות של כול שלבי החינוך – מכיתות בית-הספר העממי ועד לסיום התואר במכללות ובאוניברסיטאות". כך כותבת פרופסור עדת יונת ממכון ויצמן ברחובות במאמר שפורסם ב"ידיעות אחרונות" זמן קצר לאחר שזכתה בפרס נובל לכימיה בשלהי  2009.
מחקרים רבים מראים שידיעת משחק השחמט בגיל הרך מקרינה גם על כושר הלימוד במערכות החינוך הפורמליות ויש זיקה מוכחת בין השניים; ידיעת משחק השחמט מקנה הרגלי חשיבה רבים: יכולת חשיבה עצמאית יצירתית ומתמטית; פיתוח חשיבה מספר צעדים קדימה תוך נסיון לנבא את אפשרויות צעדי היריב וחשיבה על המענה שינתן לכל אחת מהאפשרויות, היא תורמת לריכוז ולהקשבה ומחזקת את הזיכרון וכל זה לצד רכישת מיומנויות חברתיות כמו שליטה ואיפוק; פיתוח יחס של סבלנות ושל כבוד לזולת.

בגני הילדים העירוניים בראשון לציון יש חוגים רבים- ריתמוסיקה, התעמלות, אורגניות. וחוג אחד ויחודי שהוא החוג לשחמט. בראשון לציון לקחו ברצינות את עצתה של פרופ' עדת יונת והחליטו להכניס את משחק השחמט לגן הילדים ובכך לפתח את החשיבה של הקטנטנים. הילדים הצעירים נפגשים עם מדריך או מדריכה פעם בשבוע. הם לומדים להכיר את כלי המשחק בשמותיהם ובצעדים הייחודיים של כל אחד, לומדים את כללי המשחק, משחקים על לוחות מותאמים לגילם, מתענגים על התחרותיות והמשחק ועובדים בחוברת אשר מציגה את הכלים בדרך של סיפור אגדה.
לוחות המחשב עומדים לרשותם לאורך כל השבוע וכן מותקן במחשב הגן משחק שחמט מצוייר המתאים לרמתם.
בשנים האחרונות נכנס משחק השחמט גם לבתי הספר היסודיים ומצליח לאתגר ולעניין את התלמידים למשך שעות רבות.
השנה, כמורה בשבתון שקשה לה להתרחק מילדים לאורך זמן, החלטתי לנצל חלק מהזמן הפנוי ולמלא מקום בגני הילדים. בגנים רבים ראיתי כי הילדים ניגשים ובוחרים לשחק בשחמט מרצונם החופשי. גם במחשב, אך בעיקר על הלוחות הפיזיים. מדוע דווקא בלוחות האמיתיים ופחות במחשב? אולי כי הכלים בעלי צורות  מעניינות ומרקם נעים ובגודל מתאים לאחיזה? אולי, כי המחשב לא נמצא לרשותם כל הזמן? מי יודע....
באמצע השנה החלפתי גננת במשך יומיים. הגן הזה לא היה גן קל, בלטו בו מספר ילדים שאינם ממושמעים ואינם מוכנים לקבל מרות. בנוסף, ראיתי כי אין בגן כללים והרגלים ברורים, והרבה ילדים עושים "מה שבא להם". להפתעתי, לוחות השחמט היו בשימוש בלתי פוסק, הילדים פשוט רבו מי ישחק עכשיו שחמט... להפתעתי הרבה עוד יותר, אלה ששיחקו רוב הזמן, היו דווקא הילדים שבלטו בחוסר המשמעת שלהם. והם לא היו לבד. לאורך כל המשחק, עמדו ליד השולחן עוד ילדים, התבוננו, יעצו, התעניינו.
ביום השני כשהגעתי לגן, אחד ה"שובבים", שכבר הכיר אותי, ביקש שאשחק איתו שחמט. למרבה הבושה, למרות גילי המופלג, אני בקושי מכירה את כללי המשחק. אמרתי לו שאשחק איתו אך עליו ללמד אותי איך משחקים. הילד הסכים בשמחה. הוא ישב ברצון והראה לי איך לסדר את הלוח ומה הם הכללים שלפיהם מותר לכלים ללכת. כשנאלצתי לעזוב אותו במהלך המשחק, לטפל בילד אחר, הוא ישב בסבלנות וחיכה שאחזור. הוא פשוט לא ויתר לי.
זה כמובן, גרם לי למחשבה. מה כל כך מיוחד במשחק השחמט שגורם לכזה עניין לילדי הגן הזה? כמו שאמרתי, ראיתי גם בגנים אחרים את הילדים משחקים במשחק, אך לא באינטנסיביות כה רבה כמו בגן הזה. 
קודם כל, אני בטוחה שיש להם מדריך טוב. אמנם לא פגשתי אותו, אך אם הצליח להטמיע בהם את אהבת המשחק, בטוח שהוא מעביר להם את שיעורי השחמט מתוך עניין ומתוך כבוד אליהם.  

חוברת לימוד השחמט בגן הילדים

בנוסף, הלכתי לקרוא באינטרנט על משחק השחמט בגן הילדים. מצאתי כי אמנית השחמט לובה אלתרמן מהאקדמיה לשחמט בראשון לציון אומרת: "משחק השחמט מלמד את הילד לקחת אחריות על מעשיו; משפר את הדימוי העצמי; עוזר להתגבר על הקושי של יצירת קשרים ומציאת חברים חדשים; מסייע להבין שכדי להצליח יש להשקיע מאמץ וריכוז גבוה; הופך את הקשר עם המדריך לידידותי יותר ומפתח יכולת של שליטה ברגשות במקרה של הפסד או ניצחון". ילדים באופן גורף וילדי הגן הזה, בפרט, לדעתי, מחפשים גבולות, והם מחפשים גם עניין. המדריך שמלמד אותם את משחק השחמט מצא מסילות לליבותיהם, הילדים צמאים למסגרת מסודרת ולגבולות ברורים. הם מצאו זאת בתוך משחק המלכים. הם משחקים, יוצרים כך קשרים עם חבריהם, לומדים לעמוד בכללים ובמסגרת שהמשחק מכתיב ומרגישים בטוחים לנצח או להפסיד. אמנם, לא כולם ולא כל הזמן, הפסידו בכבוד ובשקט, אך עמוק בלב הם ידעו כי פעם הם מפסידים ובפעם אחרת הם יכולים לנצח. ולכן, מיד כשנגמר משחק אחד, הם מיהרו וערכו את הכלים במקומותיהם כדי להתחיל במשחק חדש.