אז, זהו. נגמר סמסטר קיץ העמוס. בסמסטר זה פרסמתי רשומה (פוסט) בכל
שבוע ביומן הרשת (בלוג) שלי.
אז איך היה? קודם כל, חשבתי המון על מה לכתוב. מצאתי את עצמי בוחנת וסורקת בקפידה את
העיתונים היומיים ואת האתרים והפרסומים ברשתות החברתיות ומחפשת נושאים
ש"יקפיצו" אותי ויגרמו לי לכתוב עליהם.
לכתוב בשבילי, זה לא קשה. כשיש לי נושא, המילים פשוט נשפכות. אני
מתנסחת בקלות, ואפילו נהנית מזה. פעם, מזמן, היה לי חלום קטן - לכתוב, אך הזנחתי אותו. לא
ידעתי על מה כדאי לי לכתוב. והנה כאן הרווחתי הזדמנות. מכריחים אותי, אז, אין ברירה, אני חייבת
לכתוב!
אז, על מה כתבתי? ומה אני יכולה ללמוד מהנושאים שבהם עסקתי, על עצמי?
כשאני מתבוננת ברשימת הפוסטים שלי, אני רואה שהחינוך לגיל הרך הוא בראש מעייני.
אני רואה שבאופן טבעי, הקטנטנים מעסיקים אותי ללא הרף. וזה לא מפתיע אותי. כשיצאתי
לשבתון והלכתי לבחור מה ללמוד, בחרתי לעשות תואר שני במגמת "תקשוב
ולמידה", כי אני מתחברת למחשבים, הם מעניינים ומאתגרים אותי ואני גם יודעת
ומאמינה שהם העתיד שלנו, בחיים האמיתיים וגם בחינוך. אך עם כל האהבה לתקשוב, היה לי ברור שבסוף
השנה אני חוזרת לחלקת האלוקים הקטנה שלי: לכיתה א'! ולילדים הצעירים האהובים עלי
כל כך! כדי שלא להתרחק מהילדים הצעירים יותר מדי, בחרתי למלא מקום בגני הילדים
בימים הפנויים שהיו לי בשנה הזאת. וכך, למרות שהייתי בחופש, המחשבות שלי עסקו
בילדים הצעירים כל הזמן, וכך אפשר לראות כי רוב הרשומות עוסקות במה שקורה בגן, וחלקן בודקות
את הקישור שלהם לתקשוב וללמידה.
החלק השני של הרשומות, עוסק בענייני "תקשוב", משתף בחוויות
מהלמידה, ומהכנסת ה"תקשוב" אל העולם המקיף אותנו (כמו הרשומה על המאגר הביומטרי).
איכשהו, מסתבר שלמרות שאני די מופנמת וביישנית, "רק על עצמי לספר ידעתי".
אני מרגישה שכמו הילדים הצעירים שהם אגוצנטריים באופיים, כך גם אני, מתבוננת על
העולם ובודקת מה יש לו להציע לי. אולי
בגלל זה אני והם מתאימים....
אז, תודה על ההזדמנות לכתוב. אני שמחה שלא הרבה אנשים נכנסים לבלוג
שלי, זה מביך וחושף מדי, אך אני מקווה שמי שכן, מוצא בו עניין. ותודה לאבא שלי שהוא הקורא הנאמן ביותר
שלי! הוא מגיב וגם מפרסם רשומות הראויות בעיניו בין חבריו. נהניתי לקרוא את תגובותיהם
בפייסבוק.
אמשיך ואפרסם גם בסמסטר הבא. מעניין מה יעסיק אותי ועל מה אכתוב בהמשך!
סימה, הרשומה האחרונה לסמסטר זה אינה חלק מההערכה לציון ולכן הרשיתי לעצמי להגיב על רשומה זו (ורק על רשומה זו). כשקראתי אותה דימינתי את דמותך מולי. אמנם ביישנית אב מתנסחת כיאות ובמדויק. כך גם הרשומה האחרונה שמספקת מבט-על על התהליך שעברת עד כה.
השבמחקאיזה יופי שאבא שלך מסייע לך! בהצלחה, גילה